החלטה בתיק בר"ע 1073/05

1.         זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מלכה אביב) להתנות את תוקפו של צו מניעה זמני, שהוצא לבקשת המבקשים, בהפקדת סכום של 200,000 ש"ח בקופת בית המשפט.

2.         ההשתלשלות שהובילה להוצאת צו המניעה הזמני, האוסר על המשיבים לבנות מבנה מסחרי בשטח הקרקע נשוא המחלוקת ("הקרקע"), תוארה באריכות בהחלטתי בבר"ע (י-ם) 1083/05, ואין צורך לפרטה שוב. עיקרי הדברים הם שבית המשפט קמא הגיע למסקנה, כי גרסת המבקשים באשר לזכויותיהם בקרקע עדיפה בעיניו, ועל כן קבע כי "צו המניעה יישאר על כנו אם יפקידו המבקשים סך של 200,000 ש"ח בקופת בית המשפט ... אם לא יופקד הסכום כאמור, יתבטל הצו מאליו. בשולי הדברים יוער כי הובהר בהליך כי למבקשים נכסים נוספים ... ואם יתברר, בסופו של יום כי נזקי המשיבים אכן גבוהים כפי שהם טוענים להם, יהיו נכסים אלה בטוחה לכך".

בהחלטה שניתנה בבר"ע 1083/05 דחיתי את בקשת המשיבים לבטל את צו המניעה הזמני.

3.         בבקשת רשות הערעור טענו המבקשים כי די בערבויות שהופקדו על-ידם בטרם מתן צו המניעה הזמני, וכי אין מקום להטלת חובה להפקיד סכום נוסף של 200,000 ש"ח או לקביעה כי נכסיהם יהוו בטוחה לנזקיהם של המשיבים. המבקשים טוענים גם, כי המשיבים לא הוכיחו כי ייגרם להם נזק אם יוותר צו המניעה על כנו, שכן טרם הושלם ההליך לקבלת היתר הבניה בקרקע, וכי בכל מקרה סכומן של הקבלות שצירפו המשיבים, המעידות לכאורה על ההוצאות שהוציאו המשיבים ביחס לקרקע, הוא פחות מהסכום שאותו טענו המשיבים כי הוציאו. 

4.         ביום 16.3.06 קבעתי כי הבקשה מצריכה תשובה.

בתשובתם טוענים המשיבים, כי ההחלטה שניתנה בבר"ע 1083/05, יוצרת מעשה בית דין ומקימה השתק פלוגתא בפני המבקשים מלטעון שוב בהתייחס להחלטת בית המשפט קמא. לגופם של דברים טוענים המשיבים, כי אין מקום להתערב בקביעה העובדתית של בית המשפט קמא, לפיה לשם שמירה על זכויותיהם של המשיבים יש להפקיד סכום נוסף של 200,000 ש"ח. 

5.         דין בקשת רשות הערעור להידחות.

אין בידי לקבל את הטענה באשר לקיומו של השתק פלוגתא. הכלל קובע כי "אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסויימת, שהיתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם, בפירוש או מכללא, כי אז יהיו אותם בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי-הזהות בין העילות של שתי התביעות" (ע"א 19/83 שלמה כרמל בע"מ נ' בריח חברה לייצור בע"מ, פ"ד לט(4) 522). השאלה שעמדה במוקד ההחלטה בבר"ע 1083/05 הייתה האם התקיימו התנאים הנדרשים למתן צו מניעה זמני. שאלת גובה הערבון שקבע בית משפט קמא לא נדונה ולא הוכרעה. לפיכך לא מתקיים התנאים המקימים מחסום דיוני של השתק פלוגתא.

6.         לגופם של דברים; תקנה 364(ב) תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מסמיכה את בית המשפט לצוות על הפקדת עירבון, בנוסף להמצאת התחייבות עצמית וערבות, כאשר שוכנע בית המשפט כי הדבר צודק וראוי בנסיבות הענין. במקרה זה סבר בית המשפט קמא כי יש לחייב את המשיבים להפקיד ערבון נוסף. לערבות ולערבון בהם מותנה הסעד הזמני יש חשיבות רבה. ניתן לראות בהם מעין "מחיר" שעל מבקש הסעד הזמני לשלמו כתנאי לתוקפו של הסעד (ע"א 732/80 ארנס נ' בית אל-זכרון יעקב, פ"ד(2) 645, 653-652). הערבות והערבון צריכים ליתן מענה מספק והגנה ראויה לזה שהצו מופנה כלפיו, היה ובסופו של יום יוחלט בתובענה כנגד מגישה, שביקש את הסעד הזמני (רע"א 11964/04 צפי פרופיל חן (1983) בע"מ נ' חיים אזולאי, תק-על 2005(1) 1602).

לא מצאתי כי בהחלטת בית המשפט קמא, בדבר שיעור הערבון שעל המבקשים להפקיד, נפל פגם המצדיק את התערבות ערכאת הערעור. בחינת הראיות בדבר גובה הנזק הצפוי למשיבים, מקום בו יינתן צו המניעה הזמני, מסורה לערכאה הדיונית. כאלה הם פני הדברים באשר לגובה הערובה אשר נקבע, באשר הוא מאזן נכון בין האינטרסים של שני הצדדים. אין מקום להתערב באלה בערכאת הערעור (רע"א 5125/03 קלישטיין נ' אוספובה, תק-על 2003(2) 3094).

7.         הוא הדין ביחס לקביעת בית המשפט קמא, כי נכסי המבקשים יהוו בטוחה לנזקים נוספים שיגרמו למשיבים, אם אכן יגרמו נזקים כאלה. קביעה זו אינה נושאת אופי אופרטיבי ואין בה כדי להתנות את תוקפו של צו המניעה הזמני. מובן, כי מדובר בהערה כללית, ולא בהטלת מעין שעבוד צף על אותם נכסים, דבר שבית המשפט אינו יכול לעשותו בדרך זו.

התוצאה היא שדין הבקשה להידחות. אין צו להוצאות. בסיום הדיון בפניו, יביא בית המשפט קמא בחשבון ההוצאות גם הליך זה.

ניתנה היום י"ג בניסן, תשס"ו (11 באפריל 2006) בהיעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: